"אצבע אלוקים היא…"

ישנן דרכים רבות להגיע ממקום למקום- רבות ומגוונות- אפשר להגיע ע"י: רכב, מכונית, אוטו, אוטובוס, אוטובוס זעיר, מונית ספישל, מונית שירות, שירות הדואר, פקס, E-mail, דואר אלקטרוני, דואר אוויר, אווירון, מטוס, הליקופטר, מיד ליד, וע"י האצבע.
כן, כן ע"י האצבע, הלא זוהי הדרך הקונבנציונלית היותר להגיע ממקום למקום, בכדי לסבר את האוזן (או העין)- אני מדבר על ט-ר-מ-פ-י-ם.

טרמפ- שורש המילה לועזי (tramp), ומשמעו נוודות, שוטטות. אך בעברית מדוברת משמעות המילה היא הגעה מהירה מנקודה א' לנקודה ב' חינם אין כסף, עדיף בזמן המהיר ביותר, וע"י כמה שפחות כלים הנוסעים על ארבע.

בוקר אחד התעוררתי עם דחף נוראי- שנקבע כיומיים לפני כן, לבקר את חברי הגר במרחק של כארבעים דקות נסיעה ישירה מעיר מגורי תובב"א. לאחר שארגנתי את מטלטלי יצאתי שש ושמח אל הטרמפיאדה, בכדי לעצור רכבים טועים, ולהגיע אל חברי.
בחצי השעה הראשונה אופיי האופטימיסט חסר התקנה עוד היה לי לזכות, ולמרות כל הרכבים, שעברו ולא עצרו עוד הייתי רענן וטרי כמו עשב צעיר בשעת בוקר מוקדמת. בחצי השני של כיוון השעון, החלו הספקות להתעורר בלבי- מיד החזרתי אותם לשנתם העריבה. ובכוחות מחודשים, עמדתי אל מול המכוניות כשאצבעותיי למלחמה, היינו כשאגודלי ממכוון כלפי שמיה, או כשאצבעי מכוונת בתנועה סתמית ארצה, כשידי בזוית של 45 מעלות כלפי מטה.

אך ללא תועלת מוכחת למעט כמה מבטי השתתפות, קריאות לשלום, ותנועות של אני עוצר פה תכף- בעוד שלושים קילומטר.
כך זזו להם המחוגים בתנועה עקבית ומעצבנת, עד שנעצר לידי רכב אמריקאי גדול ומפואר בחריקת בלמים:
- "סליהההה" פנה אלי גבר במבטא זר "HOW I , מגיע, TO, ספד"- "לצפת?!?"- "YES, YES ספד"- מכיוון שאני בעד עידוד העלייה והשפה העברית עניתי-"תסתובב פה, זה מאחוריך", הוא הנהן בהבנה והמשיך קדימה אל האופק.

לבסוף עצר לי קרוב משפחה- האחיין של הדוד של הסבא של אמי יולדתי. ולקח אותי מרחק כמה צמתים מכאן.

וכך בעודי עומד באמצע שום מקום, כאשר נפש חיה- למעט כמה זבובים טורדניים- לא נראית לעין, עוברים לידי רכבים אחד, אחד.
אני מנסה את כל השיטות המקובלות לעצירת טרמפים: לנסות להיראות מסכן כמה שיותר- אני פותח קצת את חולצתי, מוציא אותה ממכנסי. מבלגן את השיער, ונעמד בצד הדרך כשמבט מעונה אינקיוויזיציוני בעיני. כשזה לא עוזר אני יורד על ברכי בתנועה מתחננת- אך האנשים החביבים זורקים בי מבט קר, ואחד מהם זורק לי כרטיס ביקור של סוכן שחקנים ידוע, ונעלם בענן עשן.

החלטה מתגבשת בלבי לעבור לשיטה המערבית ולשדר בתדר הסנוביזם- אני מוציא ג'ל, מכניס ת'חולצה, ממקד את מבטיי, ונעמד בפוזה של כל העולם יכול לקפוץ לי. אז כל העולם קופץ, מכרכר, עולה, יורד, ממצמץ ולא עוצר.

אחרי שלוש שעות פחות רבע שעה, אני עובר לשיטה השימשונית, ונשכב באמצע הכביש, טוב למות בעד טרמפנו. אבל גם כאן, אנשים עוצרים!!!, מכוונים את רכבם באלגנטיות, ועוקפים אותי.

זיעה קרה מכסה את גופי, כשנהג משאית עצבני מנהיג את גלגליו שיעברו כשאני נמצא בניהם, נשימתי נעצרת… אבל הניסוי עבר בשלום.

אחרי שעוברת רבע השעה הנוספת ושש שעות של עצירה מסיבית כבר מאחורי, אני עובר לצד השני ומחכה, כשמתברר לי שמאוחר מדי ושהאוטובוס לא יגיע, אני עוצר מונית, משלם לנהג חמישים שקלים טבין וטקילין, וחוזר הביתה…